מחקר פסיכולוגי מפתיע מציע לנו להפסיק לתייג את השגרה כדבר רע ומשעמם ולהתחיל לראות איך היא מסייעת לנו לקיים מסגרת של משמעות בחיינו ולכן תורמת לבריאותנו הנפשית. על מנת לעשות זאת, עלינו קודם לזנוח את הרעיון שמשמעות חייבת להיות משהו "גדול".
מחקר חדש מצביע על-כך ששגרה תורמת לתחושה של משמעות בחיים, ובעת שאנו מבצעים פעולות יום-יומיות ומונוטוניות אנו עשויים לחוש שחיינו בעלי משמעות. במבט ראשון הממצא נראה מנוגד לתפיסה המקובלת הן במחקר והן באינטואיציה לפיה שגרה זה רע ומשעמם. אבל שתי חוקרות מארה"ב טוענות שזה נראה כך רק כי אנו מחזיקים בתפיסה מוטעית לגבי טיבה של המשמעות בחיינו, ובמקום להתיחס למשמעות כאל משהו נשגב וגדול מהחיים יהיה נכון יותר לחשוב עליה כעל תחושה יום-יומית ופשוטה יותר.
החוקרות, מאוניברסיטת רטגרס ומיזורי בארה"ב, פרסמו לאחרונה בכתב העת המדעי Personality and Social Psychology Bulletin את הממצאים הלא-שגרתיים שהתקבלו משני מחקרים שנערכו על למעלה מ- 400 נבדקים, בגילאי 18-72, חלקם עובדים וחלקם סטודנטים לתואר ראשון. במחקר הראשון הנבדקים התבקשו למלא שאלונים שהעריכו את הנטייה שלהם להעדיף פעילות שגרתית ואת המידה שבה הם מוצאים משמעות בחייהם. נמצא כי הנטייה להעדיף שגרה נמצאת בקשר חיובי עם תחושת משמעות כללית בחיים וכן עם מספר תת-תחושות שמרכיבות אותה: תחושה של תכלית, מטרה, וכיוון בחיים; תחושה של השפעה על אנשים חשובים בחייך; וכן תחושה שהחיים מסתכמים למשהו הגיוני וקוהרנטי.
הממצאים חריגים על רקע מחקרים קודמים בפסיכולוגיה, במיוחד מתחום חקר השעמום, שחוקרים רבים מסכימים לגבי שני מרכיבים בולטים שלו: מונוטוניות – כאשר גירוי חוזר על עצמו שוב ושוב אנו מתרגלים אליו והופכים אדישים ומנותקים, וחוסר משמעות – כאשר אנו לא מצליחים למצוא משהו להתחבר אליו, משהו שיעניין אותנו או ידבר אלינו. במחקר הפסיכולוגי שעמום הוא כמעט מלה נרדפת לשגרה ולחוסר משמעות, ושגרה כשלעצמה מתיוגת כדבר שלילי. יש ממצאים רבים שקושרים בין הצמדות להרגלים לבין התפתחות של תחושות חרדה ודכאון, נטייה לסגנון חשיבה נוקשה ולא גמיש, ולירידה ברמת היצירתיות.
מודעות לכך שהממצאים שלהן חריגים, החוקרות החליטו לבצע מחקר-המשך ולבדוק באופן ישיר אם פעולות שגרתיות ויום-יומיות אכן תורמות לתחושת משמעות בחיים. מחקר זה התבסס על טכניקה מורכבת שנקראת ESM (דגימת חוויות) שבה הנבדקים התבקשו לדווח על מעשיהם ותחושותיהם באופן שוטף, באמצעות הטלפון הנייד, שש פעמים ביום למשך שבעה ימים. בכל פעם הם דיווחו בקצרה אם הפעילות שהם עושים היא שגרתית או יוצאת דופן, מה מצב רוחם, האם הם מרגישים שיש תכלית ומטרה למה שהם עושים, האם הם מצליחים להשפיע על המתרחש סביבם, והאם מה שקורה נראה להם הגיוני וקוהרנטי. בניגוד למחקר הקודם, כאן תחושת המשמעות נבחנה באופן ממוקד ומידי בתוך חיי היום-יום.
הקשר החיובי בין פעולות שגרתיות לבין תחושה של משמעות חזר על עצמו גם כאן: בעת ביצוע פעולות שגרתיות נבדקים דיווחו על תחושת משמעות גבוהה יותר מאשר בעת ביצוע פעולות יוצאות דופן. ממצא זה היה מובהק ועקבי בקרב רוב הנבדקים במדגם, ולא נמצאו הבדלים בולטים בין נשים לגברים או בין צעירים למבוגרים.
על מנת להסביר את הממצאים, החוקרות פונות לאופן שבו אנו חושבים ומבינים את המונחים שגרה ומשמעות. הן מציעות לא לתייג את השגרה כדבר שלילי אלא להתיחס גם לעובדה שהיא תורמת לתחושת שלווה ורוגע שעשויים לסייע להפיג מתח ולחצים. הפעולות השגרתיות והמונוטוניות שאנו מבצעים יום-יום מקנות לנו תחושה נעימה ובטוחה של הכרות-עצמית. הרי התשובות לשאלות איפה אתה עובד ומה המקצוע שלך, איפה אתה גר ועם מי, איפה אתה נוהג לקנות בגדים, איך אתה אוהב את הקפה שלך ועוד, הן בעצם תשובות לשאלה מי אתה. אנו מכירים את עצמנו באמצעות ההרגלים שלנו, ותחושת הכרות-עצמית מקנה מסגרת של משמעות לחיינו.
זאת לא משמעות כרעיון נשגב, שחורג מהיום-יום ונמצא מחוץ לאדם עצמו, כפי שהציעו בעבר ויקטור פרנקל ופסיכולוגים נוספים מהזרם ההומניסטי. להפך, החוקרות מציעות לראות במשמעות משהו פרוזאי יותר, פשוט ושקט יותר. משמעות "קטנה" כהבט של היום-יום שהיא גם קלה יחסית להשגה ותורמת לבריאותנו הנפשית.
