השעמום קשור מאד לעולם העבודה. עבודה היא עניין רגיש. עבור רבים מאיתנו היא לא רק "הדברים" שאנחנו עושים כדי להתפרנס, אלא עניין של זהות אישית, לפעמים ייעוד בחיים. מעניין שהמושג "לשעמם" (to bore) מופיע לראשונה באנגלית בשנת 1756, בתקופת המהפכה התעשיתית – העת שבה המכונה נכנסה לחיינו, העובדים, ומאז אנחנו חיים איתה ולידה, לטוב ולרע. המכונות הגדילו מאד את הייצור, הייצור הוזיל מחירים, רמת החיים של הרבה מאד עובדים עלתה. מאז המהפכה התעשייתית, אמת-המידה של תפוקה היא כבר לא "כוח אדם" אלא כוחו של האדם להפעיל את המכונה. אבל איך מרגיש האדם ליד המכונה?
אפקט הות'ורן (Hawthorne Effect) הוא תופעה שהתגלתה במפעל של חברת Bell האמריקאית בשנים 1927-1929. ההנהלה הזמינה מחקר מבוקר כדי לברר איך שינוי של רמת התאורה במפעל ישפיע על התפוקה של העובדים. התוצאה היתה מפתיעה מאד. הסתבר שכל שינוי שעשו הביא לשיפור בייצור: הגבירו את התאורה במפעל – היצור גדל. החלישו את התאורה – היצור גדל. עם זאת – וזאת הנקודה המעניינת – ברגע שהסתיים המחקר התגלתה ירידה כללית בתפוקה במפעל. החוקרים המופתעים נאלצו להסיק שלא רמת התאורה, אלא עצם ההתייחסות שקיבלו העובדים, היא שהביאה לשיפור בביצועים שלהם. העובדים צריכים להרגיש שההנהלה מתעניינת בהם, שאיכפת לה.
המכונה לא מתעניינת במי שמפעיל אותה או עובד לידה. ולמרות התפתחויות בתחום התוכנות ה"חכמות" שיודעות להביע "רגשות", זה די כל מה שהיא יודעת בינתיים. בטח במפעלי הייצור הגדולים. מי שעובד איתה ולידה הוא במקרים רבים בן דור ה- Y שנולד בשנים 1980-1990. ה- Millenials, כמו שהם מכונים, הם משכילים יותר מדורות קודמים, אבל יש להם ידע כללי פחות רחב. הם בעלי ערך עצמי גבוה ואסרטיביים, אבל העבודה תופסת מקום פחות מרכזי בחיים שלהם. הם גם טכנולוגיים ומתוחכמים יותר מהדורות הקודמים וחיים ברשת יותר מהם. חלק גדול מהם עובד עבודות כפיים פיזיות, ובעתיד הלא-רחוק המכונה תחליף אותם.
לפי סקר של Udemy מ- 2016 43% מהעובדים בארה"ב משועממים, רבים מהם בני דור ה- Y. עובדים אלה רואים את עולם העבודה משתנה לנגד עיניהם. כמעט כל מלאכה שניתן יהיה לבצע באופן מכני ואוטומטי תבוצע בסוף על ידי רובוט. העבודות שיהיו נחוצות ידרשו מידה רבה של פיקוח על מכונות. אבל פיקוח על מכונה היא בדרך כלל עבודה בסביבה לא-אנושית, מונוטונית, מנוכרת, ומשעממת.
